על חבל דק

מסופר על לולין אחד שפרס חבל בין שני הרים ואמר לכל הקהל סביבו: "האם אני אצליח לעבור על החבל?"

הקהל שתק – והלולין עבר בהצלחה. כולם מחאו לו כפיים.

לאחר מכן שאל: "האם אני אצליח לעבור בעיניים עצומות?"

רק כמה אנשים מהקהל ענו "כן", והלולין שוב עבר בשלום.

בהמשך שאל: "האם אני אצליח לעבור עם עגלה על החבל?"

הפעם הקהל כולו צעק בהתלהבות "כן!", ואכן – הלולין עבר עם העגלה.

לבסוף פנה הלולין ושאל: "מי מוכן להתנדב לשבת בעגלה בזמן שאעבור על החבל?"

הקהל שוב שתק. רק ילד קטן אחד הרים את ידו והסכים.

הלולין עבר עם הילד, ושניהם הגיעו לצד השני בשלום. הקהל מחא כפיים בהתרגשות ושאל את הילד: "איך לא פחדת?"

הילד ענה בשלווה: "אני לא מפחד, כי הלולין הוא אבא שלי – ואני סומך עליו."

ממשל זה אנו לומדות שעלינו לסמוך על ה' תמיד, להיות בתלות מוחלטת בו, ולדעת שרק הוא יכול לעזור, להוביל ולדאוג לנו ולהתפלל אליו תמיד.